[סרטון של 40 שניות: יפעת מדברת למצלמה, בקול שלה. אם אין, תמונה אמיתית ומחייכת]
גם במעמקי הכאב והאובדן ישנה בחירה: לזרוע זרעים של תקווה, ולמרות הכאב, לבחור בחיים.
הסיפור שלי
בהיררכיה המשפחתית אני האמא. המורה האמיתית שלי הייתה הבת שלי.
הלל שרה שלי נולדה למרות התחזיות הפסימיות של הרופאים, ולימדה את כולנו עד כמה הרצון לחיות יכול לנצח כל קושי. היא מילאה אותי באופטימיות ובאמונה, ולימדה אותי שכשמקשיבים לרצון הפנימי האמיתי, אפשר להגיע רחוק.
המורה שלי
שבע שנים של שמחת חיים, התמדה וחיוך שנכנס עמוק ללב של כל מי שפגש אותה.
התהום
כשהיא עזבה אותנו בפתאומיות, פגשתי ריקנות שלא הכרתי מעולם. עצרתי. הרשיתי לעצמי להתאבל ולכאוב.
הבחירה
פתחתי מחדש את דלתות הקליניקה. גם מתוך עומק השבר אפשר לצמוח אל האור. הכול תלוי בבחירה.
היום אני מלווה נשים והורים במקום שבו הרגש והשכל צועדים יד ביד. [שורה על ההכשרה והניסיון המקצועי]
בואי ונלך את זה יחד